גמרא
פירוש
בִּרְכַּת הַלֶּחֶם שֶׁל מַצָּה וּבִרְכַּת הַיַּיִן שֶׁל קִידּוּשׁ הַיּוֹם מַהוּ כֵּיוָן דְּחוֹבָה הוּא מַפֵּיק אוֹ דִלְמָא בְּרָכָה לָאו חוֹבָה הִיא.
הדרן עלך ראוהו בית דין
פרק ד – יום טוב
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
הערות
א רמב״ם הלכות ברכות א׳:י׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ח
טור אורח חיים קס״ז:ב׳
טור אורח חיים רע״ג:ד׳
טור אורח חיים תפ״ד:א׳
שולחן ערוך אורח חיים קס״ז:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים רע״ג:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים תפ״ד:א׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ח
טור אורח חיים קס״ז:ב׳
טור אורח חיים רע״ג:ד׳
טור אורח חיים תפ״ד:א׳
שולחן ערוך אורח חיים קס״ז:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים רע״ג:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים תפ״ד:א׳
ב רמב״ם הלכות ברכות א׳:י׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ח
טור אורח חיים קס״ז:ב׳
טור אורח חיים רע״ג:ד׳
טור אורח חיים תפ״ד:א׳
שולחן ערוך אורח חיים קס״ז:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים רע״ג:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים תפ״ד:א׳
סמ״ג מצוות עשה כ״ח
טור אורח חיים קס״ז:ב׳
טור אורח חיים רע״ג:ד׳
טור אורח חיים תפ״ד:א׳
שולחן ערוך אורח חיים קס״ז:ב׳
שולחן ערוך אורח חיים רע״ג:ד׳
שולחן ערוך אורח חיים תפ״ד:א׳
יש דברים שהם חובה מוטלת על האדם ונמשכת עם עשייתם הנאה שמצדה הוא צריך לברך בה ברכת הנהנין מצורפת עם ברכת החובה כגון ברכת המוציא של מצה ובורא פרי הגפן של קדוש היום שאכילת מצה ושתיית היין חובה בזמנים אלו ויש בהם ברכת חובה ר״ל על אכילת מצה וקדוש היום ואלו השתים ברור הדבר שהוא מוציא בהם את חברו אלא שהוא צריך לברך ברכת הנהנין ר״ל המוציא ובורא פרי הגפן ומ״מ הואיל וברכת הנהנין אלו על דבר של חובה הן באות הרי הן כאלו הן גופן ברכות חובה ומוציא את חברו אף בהן וכן בורא פרי הגפן שבהבדלה הואיל וטעונה כוס הרי על חובה היא באה ומוציא בה את חברו כהבדלה עצמה ר״ל המבדיל בין קדש לחול ומאור ובשמים יש אומרים שהם ברכת הנהנין ואין מי שיצא מוציא בהם ואני אומר שאין אלו ברכת הנהנין גמורה ואלו היה המאור ברכת הנהנין גמורה היינו מברכים בו כל זמן שנראה לנו מחדש כמו שכתבנו במס׳ ברכות (נ״ב:) אלא הואיל ותקנת חכמים הם ולא מצד הנאתו הוא מביאם אע״פ שנהנה מהם הרי הם כברכת חובה ועוד כיון שמסדר חכמים נסדרו כאחת אין לומר על קצתן לצאת ועל קצתן שלא לצאת. לא יפרוס אדם פרוסה לאורחים ר״ל ברכת המוציא אא״כ הוא אוכל עמהם שהרי ברכת הנהנין אינו מוציא אחרים אא״כ הוא רוצה לצאת כמו שביארנו. הלל ומגלה ברכות חובה הן ואע״פ שיצא מוציא אע״פ שאין דומות למטבע ברכות של שאר מצות. ישראל שהקדיש שדהו בשנת היובל עצמה אינה מוקדשת כלל אא״כ מקדישה לפחות שתי שנים קודם היובל אבל כהן או לוי שהקדיש בשנת היובל עצמה הרי זו מקודשת וזהו שאמרו שכהנים ולויים מקדישים לעולם. ישראל שהקדיש שדה אחוזה שלו והגיע היובל ולא נפדית הרי היא מתחלקת לכהנים ביובל אבל כהן או לוי שהקדישו אפילו עבר היובל ולא גאלוה פודין אותה אחר היובל שנאמר גאולת עולם תהיה ללויים. ישראל שהקדיש שדה אחוזה ומכרה גזבר לאחר והגיע היובל ולא פדאוה הבעלים מיד הלוקח הרי היא יוצאה ביובל מיד הלוקח ומתחלקת לכהנים ואלו כהן ולוי שהקדישו ומכרה הגזבר ולא פדאה המקדיש יוצאה מיד הלוקח וחוזרת לכהן או ללוי המקדישה ופסק זה כתבנוהו בכאן לגרסת הספרים שגורסים כהנים ולויים מקדישין לעולם וגואלין לעולם ומפרשים אותה לענין בתי ערי חומה ולענין פסק בענין זה כך הוא ישראל שמכר בית בבתי ערי חומה אם הגיעה שנה תמימה ולא גאלה הוחלטה ביד הלוקח אבל כהן ולוי גואלין לעולם אף בבתי ערי חומה שלהם ישראל שמכר שדהו בשנת היובל אינה נמכרת כהן ולוי מוכרין אפילו סמוך ליובל יש מבעלי גירסא זו שמפרשין אותה לענין שדה מקנה ולענין פסק בענין זה כך הוא ישראל שמכר שדה מקנה שלו אינו גואלה בפחות משתי שנים כהן ולוי גואלים מיד ודברים אלו כלם מתבררים במקומם במסכת ערכין שאר דברים שביובל כגון חזרת קרקע לבעליה במה שקנו מישראל או מחבריהם וכן השמטת כספים או שלוח עבדים דין כהן ולוי שוים בו לדין ישראל כמו שיתבאר במקומו הראוי לו. ונשלם הפרק תהלה לאל. פרק רביעי בעזרת הצור יום טוב של ראש השנה וכו׳ כונת הפרק להשלים מה שכבר התחיל בביאור עניני הלכות שופר ולבאר אח״כ עניני התפלות והברכות שבסדר היום ורוב הפרק יסוב על ארבעה ענינים הראשון לבאר בו הזמן הראוי לתקוע בו והזמן שאין ראוי לתקוע בו השני ענין סדור התקיעות כשתוקעים מיושב וסדורם גם כן על סדר הברכות ומקום קביעותם בהם ומנין התקיעות ושיעורם השלישי לבאר בו במי שאין לו שופר אא״כ חלל עליו יום טוב באיזה צד מחללין אותו ובאיזה צד אין מחללין אותו הרביעי לבאר בו ענין תשע ברכות של ראש השנה הקבועות בתפלת מוסף וענין נסח שלהם ופסוקים שבהם זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים אחרים על ידי גלגול כענין סוגיית התלמוד על הדרך שיתבאר. והמשנה הראשונה ממנו אמנם תיוחד לבאר הזמן הראוי לתקוע בו ואמר על זה יום טוב של ר״ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה פי׳ הדבר ידוע שתקיעת שופר חכמה היא ואינה מלאכה ומותרת בשבת מן הדין בכל מקום וכמו שאמרו כל מלאכת עבודה לא תעשו יצא רדיית הפת ותקיעת שופר שהן חכמה ואינם מלאכה אלא שמשנה זו גזרת חכמים היא שמא יעבירנו ארבע אמות ברה״ר לילך אצל בקי ללמוד ועל דרך גזרה זו אמרו כאן שבמקדש היו תוקעין ולא היו חוששין לגזרה זו מפני שאין שבות במקדש ר״ל שאין אוסרין שם דבר מגזרת דבר אחר שאין חשש שכחה במקדש אבל לא במדינה פירוש אפילו בירושלם ואין צריך לומר בגבולין וי״מ שבכל העיר היו תוקעין ומפרשים מה שאמר אבל לא במדינה במדינות שחוץ לירושלם וכן כתבוה גדולי המחברים והביאו ראיה לדבריהם ממה שאמרו במסכת מעשר שני מי שהיו לו פירות בירושלם ומעות במדינה ומ״מ אף אנו יודעים שברוב מקומות נאמר במדינה על מקומות שהם חוץ לירושלם אלא שבכאן פרשוה אף על ירושלם ומ״מ כשגלתה סנהדרין מן המקדש למדינה עצמה של ירושלם אין ספק שדינה כמקדש שאף היא מקודשת ולא הוצרך לתקנה כשחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהו תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין ר״ל בית דין מומחין ופי׳ בגמ׳ לדעת זה אפילו בית דין שאינו קבוע שם כל השנה אלא שנזדמן להיותו שם עכשו במקרה על ידי תביעות ודינין שארעו לשם ומ״מ הואיל ויש שם בית דין תוקעין שמאחר שיש שם בית דין הם מזהירים שלא לבא לידי העברה וחלק ר׳ אלעזר על דבר זה לומר שלא התקין רבן יוחנן בן זכאי כן אלא ביבנה ששם היו בית דין יושבין שהיו מומחין שבארץ ישראל ר״ל יושבי לשכת הגזית שגלו לשם תחלה אבל לא בשאר מקומות אפילו היה שם בית דין מומחה וקבוע כל השנה הואיל ואין שם סנהדרין ואמרו לו אחד יבנה ואחד כל מקום שיש בו בית דין ר״ל בית דין הדומה ליבנה ר״ל שיהא שם בית דין מומחה וקבוע כל השנה אע״פ שאין סנהדרי לא גדולה ר״ל של שבעים ואחד ולא קטנה ר״ל של עשרים ושלשה והוא דעת שלישי ויש שפירשו לא התקין אלא ביבנה ר״ל בסנהדרי גדולה ואמרו לו אחד יבנה ואחד כל מקום הדומה לו ר״ל שיהא שם סנהדרי או קטנה או גדולה אבל לא בשאר בית דין אפילו מומחה וקבוע. ועוד זאת היתה בירושלם יתרה על יבנה וכו׳ לפי מה שפירשו בגמרא משנה זו לאחר תקנת רבן יוחנן בן זכאי היא שנויה והיא חסרה והוא שאחר שהתקין רבן יוחנן בן זכאי לתקוע בכל מקום שיש בו בית דין הן יבנה הן בשאר מקומות למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה היתה התקנה שלא לתקוע אלא לפני הבית דין ובזו היתה ירושלם יתרה שאלו היה שם בית דין קבוע או סנהדרין למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה היתה בה התקנה לתקוע בה אפילו שלא בפני בית דין מה שאין כן אפילו ביבנה ועוד היתה יתרה בזו שכל עיר הסמוכה לה שיהו בה ארבעה דברים אלו והם שתהא רואה את ירושלם ר״ל שאין אותה העיר יושבת בעמק ושהיא שומעת קול שופר הנתקע בירושלם ושהיא קרובה לה בתוך התחום שהרי אפשר לראות ולשמוע בתוך התחום ושיהו יושביה יכולין לבא בלא ספינה שאין נהר מפסיק בנתים נחשבת כירושלם ותוקעין בה הואיל ויש בית דין בירושלם ואין צריך בה לתקוע לפני בית דין מה שאין כן ביבנה שהרי אף באותה העיר עצמה לא היו תוקעין אלא בפני בית דין ומה שחדש לנו בזה אינו חדוש שני לירושלם על יבנה אלא שתקנה זו שירושלם מ״מ יתרה בה על יבנה מתפשטת בעיר שהיא סמוכה על צדדים אלו ומה שאמר ועוד זו וכו׳ כך פירושו ועוד היתה תקנה זו בעצמה ר״ל לתקוע אף שלא בפני בית דין יתרה שלא סוף דבר שבני ירושלם עצמם תוקעים שלא בפני בית דין אלא אף כל עיר הסמוכה לה על צדדים אלו ולא נתחדש לנו שיתרון זה יש לה על יבנה שהרי אף בבני יבנה נודע לנו במה שנתחסר מן המשנה שאין תוקעין אלא בפני בית דין ואין אנו צריכים למעט עיר הסמוכה לה. זהו ביאור המשנה ולענין פסק הלכה כאמרו לו לתקוע בכל מקום שיהא שם בית דין מומחה וקבוע כל השנה אע״פ שאין שם סנהדרי לא גדולה ולא קטנה לפי הפירוש הראשון שפירשנו במשנה בענין אמרו לו ומתוך כך פסקו רוב פוסקים בזמן הזה שכל מקום שיהא שם בית דין מומחה וקבוע כל השנה שתוקעין בו בשבת אלא שאם תפרש מומחה סמוכין אין לנו מומחין בזמן הזה וא״כ אתה צריך לומר לדבריהם שהם פסקו כתנא קמא אף בבית דין של אקראי ומ״מ דוקא בפני בית דין ויראה לי שצריכים גם כן לזמן בית דין ר״ל עד חצות שאם המשיכו בית דין את ישיבתם עד לאחר חצות אין תוקעין אפילו בפניהם שאין יראתם מצויה אלא בזמן הראוי לישיבתם ובמקום ישיבתם והילכך ננערו לעמוד אף בזמן ישיבתם אע״פ שלא עמדו עדין אין תוקעין הואיל וננערו לעמוד הלכה רוב אימתם וכן נראה דעת גדולי הפוסקים שהביאו לפני בית דין ואח״כ הביאו ענין זמן בית דין ושאלת ננערו לעמוד ותמהו רבים עליהם מאחר שהוא מזקיק לפני בית דין לשטה זו שהוא בזמן ישיבתם מה הוצרך להזכיר זמן בית דין אלא לתקיעה שהותרה שלא בפני בית דין כגון תקיעת יובל על הדרך האמור למטה אלא שאני אומר דוקא עד חצות שהוא זמן ישיבתם כמו שכתבתי ומכאן נהגו גדולי הפוסקים להתקיע בשבת של ר״ה בפניהם מפני שהם היו באותו זמן בית דין קבוע ורוב מפרשים נמשכו לפרש בענין אמרו לו מה שפירשנו בפירוש השני ואין תוקעין אלא במקום שיש שם סנהדרי גדולה או קטנה ומעתה בזמן הזה שאין דין סנהדרי כלל אין תוקעין בשבת כלל אפילו היו שם בית דין מומחה וקבוע כל השנה ואין תוקעין אלא בבית דין קבוע וסמוך בארץ ושיהו מקדשין את החדש על פי הראיה ומגדולי המחברים נראה לנו מדבריהם שאם היה כן אף בזמן הזה היו תוקעין והוא שעם מה שהצריכו להיתר תקיעת שבת בית דין סמוך בארץ ושיקדשו את החדש כתבו אח״כ שאין תוקעין בזמן הזה בשבת אם לא היה במקום בית דין הראוים לתקוע נראה מדבריהם שאפשר להיות כן אף בזמן הזה על דרך זה כתבו מגדולי המפרשים בהדיא שאם הגיעו אף בזמן הזה רחמי השם להיות באיזה מקום שבארץ בית דין המקדשין את החדש שתוקעין שם בשבת וכן אם הגיעו רחמיו להיות קדוש בית דין לארץ לקדש שנים ויובלות נהא צריכים לתקוע לפרסם איסור יובל בזריעה ובהשמטת קרקע ועל דרך זה הם מחלצים גדולי הפוסקים ממה שהקשו עליהם במה שהביא זמן בית דין והדברים זרים ודעת ראשון מכל מקום נראה אלא שמנהג קבוע בכל מקום שלא לתקוע בשום פנים ומתוך כך לא ראיתי עצמי צריך להעירך לפירושים המבולבלים בסוגיא שתדע מהם מה שהביא המפרשים לומר זה בכה וזה בכה וכל שכן שכבר כתבתי הכל בארוכה בפירושינו ובחבור התשובה בהלכות ראש השנה שבו. כשם שביארנו במשנה על תקיעת שופר שהיא חכמה ואינה מלאכה כך רדיית הפת חכמה היא ואינה מלאכה כמו שיתבאר במקומו ומפני זה היו עושין אותה במקדש בלחם הפנים שהיו מניחים אותו בתנור מבערב כדי שיהא חם בכניסת שבת ורדייתו היתה דוחה שבת אבל לא אפייתו ולא מלאכות אחרות:ברשותו האדיבה של הרב דב גולדשטיין ות"ת כנגד כולם (tora.co.il, נייד: +972-52-2424305) (כל הזכויות שמורות לרב גולדשטיין, ואין להעתיק מן הטקסט לצרכים מסחריים)
הערות
הערות
Gemara
Peirush